פסק-דין בתיק ת"א 19510-11-09

1.         התובע, יליד 10.5.1972, טוען כי ביום 20.1.2007 נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), בעת שעשה שימוש ברכבו שהיה מבוטח באותה עת בביטוח חובה על ידי הנתבעת.

2.         כתוצאה מהתאונה נפגע התובע באצבע 3 בכף ידו השמאלית, ולפי קביעת ד"ר מיכה רינות, המומחה שמונה מטעם בית המשפט לבדיקתו, נותרה לו נכות בשיעור של 5% בגין דפורמציה מסוג Mallet של המפרק הבין-גלילי הסופי באצבע.

3.         הנתבעת מכחישה את גרסת התובע אודות נסיבות התאונה, וכפועל יוצא מכחישה היא את חבותה לפצותו על נזקיו. בנוסף חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק.

4.         במסגרת הראיות העידו התובע וחמיו מר סרגיי סימון, מטעם התובע, ומטעם הנתבעת העיד חוקר פרטי, מר גיא סיטון. בנוסף הגישו הצדדים מוצגים.

החבות

5.         כך תיאר התובע את נסיבות התאונה בתצהיר עדותו הראשית:

"ביום 20.1.07 עת התארחתי בביתם של חמי וחמתי אשר התגוררו בישוב מעלות נסעתי ברכבי עם ילדיי וחמי לסיור באגם מעלות (יום שבת).

כאשר הגעתי לאגם מעלות החניתי את רכבי על שביל עפר כאשר הרכב חונה במקביל לאגם והוא חונה בשיפוע כאשר צד שמאל של הרכב גבוה מצידו הימני.

בטרם כיביתי את מנוע הרכב, אני התכוונתי לצאת מהרכב כדי להביא לילדים מים מתא המטען וכאשר פתחתי את דלת הנהג והתכוונתי לצאת, הנחתי את ידי על גג הרכב ולפתע הדלת נטרקה על אצבעי בחזקה.

מעוצמת הכאב ניתרתי מהרכב ורצתי לאגם לטבול את ידי בו להקלה על הכאב.

לאחר שהוצאתי את ידי מהאגם ראיתי שאצבעי הפכה לשחורה.

למחרת היום, כאשר הכאבים לא פסקו פניתי למוקד הקופה וביקשתי להזמין תור לאורטופד" (סע' 2-7 לתצהיר עדותו הראשית).

6.         חמיו של התובע, מר סרגיי סימון, אישר בתצהירו את גרסת התובע אודות האירוע ונסיבותיו (סע' 2-6 לתצהירו).

7.         התובע ומר סימון נחקרו על תצהיריהם. בנוסף הוגש תמליל שיחה שערך חוקר מטעם הנתבעת עם התובע בתאריך 23.12.08.

            הנתבעת טוענת כי אין ליתן אמון בגרסת התובע בשל סתירות בין עדותו לדברים שמסר לחוקר מטעמה ובשל סתירות נוספות בעדותו. כן טוענת הנתבעת שעדות מר סימון היתה מודרכת ומתודרכת ולא ניתן ליתן בה אמון. בנוסף נטען כי התובע נמנע מהבאת עדות רעייתו שיכלה לתמוך בגרסתו, והימנעותו פועלת לחובתו.

            הנתבעת מזכירה כי הנטל להוכחת נסיבות התאונה מוטל על התובע ומבקשת לקבוע כי הוא לא הרים נטל זה.

8.         לאחר בחינה ושקילה של העדויות ושל יתר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הוכיח את גרסתו אודות נסיבות התאונה במידת ההוכחה הנדרשת.

9.         אקדים ואציין כי אני מקבלת את טענת הנתבעת שלא ניתן ליתן משקל של ממש לעדות חמיו של התובע מר סימון. העד מבולבל משהו, אינו דובר את השפה העברית והוא הגיע לעדות עם תרגום של תצהירו אליו ניסה להיצמד. לא שוכנעתי שעדותו שקפה את זכרונו ושלא היה בה עירוב של חלקים שזכר עם דברים שהכין לקראת עדותו. יחד עם זאת, אבהיר, כי לא התרשמתי שהעד אינו דובר אמת או כי לא נכח במקום התאונה וגויס למסירת גרסה שקרית בבית המשפט. התרשמותי היא שבשל אישיותו וקשיי השפה, לא ניתן ללמוד מעדותו דבר מה ממשי בתמיכה או בסתירה לגרסת התובע. על כן, נותרה למעשה עדות התובע כעדות יחידה. לפיכך, בחנתי את עדותו על פי הכללים בדבר עדות יחידה של בעל דין, ורק לאחר ששוכנעתי במהימנות עדותו, ראיתי לקבל את גרסתו.

10.        הלכה למעשה מצביעה הנתבעת על סתירה מהותית (להבדיל מסתירות חסרות משמעות שאתיחס אליהן בהמשך) אחת ויחידה בעדות התובע: בעוד שבעדותו ובגרסתו במשפט טען שחמיו השתתף בטיול והיה נוכח ועד לתאונה, הרי שלחוקר מטעם הנתבעת סיפר שלא היה עמו מבוגר נוסף בטיול, אלא רק הוא ושני ילדיו שהיו באותה עת בני שבע שנים.